הומניזם מאותגר

ב1882 ניטשה הוציא לאור את הספר שלו "המדע העליז" – אולי אחד הספרים המשפיעים והחשובים שלו. ספר פילוסופי עבה, מעל 400 עמודים, שבו הוא נוגע בכל העצבים החשופים של התרבות המערבית. בין 400 העמודים הללו יש קטע שאני אוהב במיוחד שנקרא "משל האיש המשוגע" – אני רוצה לקרוא לכם אותו עכשיו.

האם לא שמעתם על המשוגע ההוא, שבוקר בהיר אחר הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים!" - מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחר מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. [...] "היכן נעלם אלוהים" קרא המשוגע, "אני אגיד לכם היכן. אנחנו הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו! אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? האין אנו צונחים מטה מטה ואחורה והצידה ולפנים - לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן - עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהרים?..."

קטע מאוד חזק, הפעם הראשונה שקראתי את זה הייתי צריך כמה דקות כדי להירגע.

בקטע הזה ניטשה מתריע על הטראנזישן בין שני עולמות, בין עולם האמוני לעולם האתאיסטי והסכנות שמעבר כזה עלול ליצור. הוא תיאר את הכנסיות כמצבות בבית קברות של האל...

העולומות הללו באמת שונים ויש תהום בין שני תפיסות העולם ההללו. 

בעולם האמונה, האל הוא במרכז, הערכים והנורמות ניתנו על ידי האל, לצורך העניין תדמינו את 10 הדברות, כתוב שם מה אסור ומה מותר. האל הוא גם  היחיד שאני בתור בן אדם חייב לו משהו, אפילו היחסים בינינו נקבעים על פי החוקים שהוא קבע  - יש משפט שאנשים אוהבים לצטט "ואהבת לרעך כמוך" – אתם יודעים שאין משפט כזה בכל התורה, אפילו לא בתנ"ך... המפשט אמיתי הוא "ואהבת לרעך כמוכה – אני ה'" – לאהוב ולכבד את השני כי ככה אמר ה'.

מצד שני העולם האתאיסטי שלנו הוא הומניסטי – מלשון Human – האדם הוא במרכז. האדם הוא הקדוש – קדושת החיים. יש לו זכויות. יש לנו בתור הומניסטים, אמונה עמוקה שהאדם הוא משהו מיוחד ובגלל זה יש לו זכויות מיוחדות בשונה מהחיות. יש לבן אדם משהו יחודי שבזכותו מגיע לו זכויות כמו חופש, קיניין וכו'. לצורך העניין לפרות אין זכות לחופש או לקניין – כלומר האדם הוא מיוחד. פרה נולדת לו עגל – לוקחים לה אותה אחרי כמה ימים – לא עושים ככה לבם אדם, כי אנחנו מאמינים שהבן אדם הוא משהו מיוחד...

כמובן שכולנו גם מכירים את כל היתרונות של הגישה ההומניסטים – אנחנו חיים בתוך דמוקרטיה , חופש, חברה של עושר, יש לנו זמן לשבת פה ולשמוע הרצאות על ניטשה ופילוסופיה...

אבל הגישה הזאת נמצאת היום מול אתגר, אולי האתגר הכי גדול ומשמעותי מאז שהיא הפכה לזרם משמעותי בעולם המערבי האיזשהו מקום אחרי המהפכה הצרפתית .מי שמאתגר את הגישה הזאת היא לא העולם האמוני, ולא הדת, מי שמאתגר אותה זה דווקא המדע והמדענים. דווקא המדע שצמח על מצע שההומניזם יצר עבורו, היא זו שמכרסמת בה ופוגעת בעמודי התווך הכי עמוקים שלה.

את קופרניקוס אתם מכירים? שלום שלום כזה, בחור פולני, חי לפני 500 שנה בערך, הוא לימד אותנו שהשמם לא מסתובב סביבנו, ושאנחנו לא נמצאים ממש במרכז היקום . אנחנו באיזה שהו מקום בקצה הגלקסיה שלנו, שהוא אחד ממיליארדים של גלקסיות בסוף היקום ימינה... נדל"ן לא ממש משהו בכלל.  

דרך אגב, אתם מכירים את התמונה הזאת? רמז - זה צילום כדור הארץ – הנה אנחנו כאן הנקודה הקטנה - לפחות כדור הארץ שלנו כפי Voyager 1 צילם אתנו אחרי בערך ממרחק של 6 מיליארד קילומטר של טיסה בחלל.  כול האנשים שחיו אי פעם, כל החלומות שלהם, השמחות, הכעסים הכל על הנקודה הקטנה הזאת....

את צארלס את בטח מכירים  - לא לא הצרלס הזה, דווקא זה עם הקופים, הוא לימד אותנו שאנחנו לא כל כך שונים מהחיות שחולקות איתנו את הכדור הקטן הזה – כולנו מאותו פס יצור... כלומר אנחנו לא שונים ממש מהפרה ועגל... לפני 3000 שנה בערך אמר קוהלת " מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל" – אין באמת יתרון לאדם על הבהמה..

עכשיו אני אגלה לכם סוד אם תשאלו פיזיקאי, לא צריך שיהיה גאון כמו קופרניקוס – הוא יגיד לכם שלא רק שאנחנו לא שונים מהחיות סביבנו, אנחנו גם לא שונים מהכסאות שאנחנו יושבים עליהם או מהנעלים שאנחנו נועלים והחול שאנחנו דורכים עליו ... – אנחנו רק סידור שונה של אטומים – זה הכול –. אין לנו שום דבר מיוחד.

אברהם אבנו לפני 3500 שנה "ואנכי עפר ואפר" –

מה משמעות של הסיפורים שסיפרתי לכם עד עכשיו? לפי הטענות ההלו לפחות ברמה הפילוסופית אין באמת מהשהוא מיוחד בבן אדם. ואם אין בו משהו מיוחד, אז יכול להיות שהיסודות של ההומניזם שמאמינה ביחודיות של האדם לא כל כך יציבים...

עכשיו המסקנה הזאת יכולה להוביל מקום מאוד ניהליסיטי – אין ערכים, הכל סתם או כמו שקובלת אמר קוהלת, הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.

אבל יש גם זווית אחרת , יותר עמוקה. וזה לא משנה אם אתם מאמינים או אתאיסטים

תדמינו שאתם יושבים מול שולחן ועליו מונח עט , ודף נייר – הנייר ריק. לא כתוב עליו שום דבר. אף אחד לא משגיח עליכם , אף אחד לא מפקח עליכם, אף אחד לא מכון את היד שלכם.  אתם היחדים שיש לכם את הזכות לכתוב מה שאתם רוצים על הדף הזה. אנחנו נמצאים בתקופה, שאנחנו יכולים לחבר ולקבוע עבור עצמנו את נורמות והערכים שיעשו את החיים של כולנו יותר טובים – אף אחד לא כופה עלינו וזה רק האחראיות שלנו. אף אידיאולוגיה לא יעשה את זה בשבילנו.

שכתבתי את ההרצאה הזאת לא הייתי בטוח ביני לבין עצמי אם זה זכות או חובה עבורנו לבחור ולהחליט מה הם הערכים שאנחנו רוצים לחיות על פיהם. האם אני יכול להיות פסיבי ולחכות שמשהו אחר יקבע אותם בשבילי או שזה ממש חובה...

תשובה אפרשית לשאלה הזאת, מצאתי דווקא בפרשת השבוע שקראו בבתי הכנסת בשבת. בין הדברים האחרונים שמשה אומר  לפני מותו לעם ישראל, ממש ךפני שהוא נפרד מהם, יש פסוק מאוד חזק – נקראה אותו ביחד.

"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ."

כלומר הוא דורש מהם לבחור בחיים. אף אחד לא יבחר במקומם. זה היה נכון לפני 3500 שנה וזה נכון גם היום זו האחראיות והחובה של כל אחד מאיתנו לבחור באפון אישי ובתור קהילה - לבחור בחיים ובטוב.-

תודה

פרחים בשכונה שלנו

רשימה חלקית של פרחים שגדלים בסביבה הקרובה שלנו - נתניה

קריסה גדולת פרי (גדולת פרחים)

קריסה גדולת-פרי או בשמה השני קריסה גדולת-פרחים היא צמח ותיק ומוכר לגננים רבים. חלק נכבד מהשטחים בגנים הציבוריים בישראל נשתל בצמחים מסוג  זה.

הקריסה הוא שיח ירוק עד, קוצני, העלים דמוי ביצה בצבע ירוק כהה, גלדניים, צפופים ומבריקים. חלקי הצמח - העלים והענפים - מכילים מוהל חלבי צורב.

הפריחה לבנה וריחנית, בריח המזכיר את פריחת היסמין. הצמח פורח כתשעה חודשים בשנה.

הפרי האכיל הוא ענבה כדורית או אליפטית, בצבע אדום, טעמו דומה לטעם הפסיפלורה. הפרי משמש להכנת ריבות או נאכל שלם וטרי (אין להסיק בשום פנים שמותר לאכול גם פירות ממינים אחרים במשפחה, כמו חד-מאבק אתיופי, שהוא רעיל ביותר למרות מראה פריו המצודד).

בוגנוויליה

בוגנוויליה, הוא סוג במשפחת הלילניים הנקרא על שמו של לואי אנטואן דה בוגנוויל, אדמירל ומגלה ארצות צרפתי. הבוגנוויליה הוא צמח קוצני בעל פרחים שמוצאו בדרום אמריקה.

ייחודו של הצמח הוא בשלל הגוונים בהם הוא מופיע - לבן, גוונים שונים של אדום וורוד, וכן סגול וכחול, אך למעשה צבע הפריחה של הבוגנוויליה הוא צהבהב בלבד. "הסוד" טמון בכך שהתפרחת עצמה קטנה למדי, והיא מגיעה לקוטר ממוצע של חצי סנטימטר. בשל גודלה הזעיר של התפרחת, "גייסה" הבוגנוויליה את העלים הסמוכים לה לעזרה ב"פיתוי" מאביקים על ידי צבעים עזים, וכך מצטיירים העלים כתפרחת עצמה.

ממחקר שנעשה בשנים האחרונות עולה כי צמח הבוגנוויליה הסגול עשוי להגן מפני זבובון החול. במהלך מעקב אחרי הרגלי תזונתו של זבובון החול, נתגלה כי תוחלת החיים של זבובונים שאכלו מצמח זה נתקצרה באופן ניכר. זבוב החול הוא הגורם המעביר את מחלת שושנת יריחו.

היביסקוס

הִיבִּיסְקוּס הוא סוג המכיל בין 200 ל-220 מיני צמחים בעלי פרחים ממשפחת החלמיתיים. הם נפוצים בעולם באזורים חמימים בעלי אקלים ממוזג, טרופי או סובטרופי. בישראל גדלים שני מינים בסוג היביסקוס: היביסקוס סגלגל (Hibiscus micranthus) והיביסקוס משולש (Hibiscus trionum).

הסוג היביסקוס מכיל הן צמחים חד-שנתיים והן צמחים רב-שנתיים, אשר רובם ככולם עשבוניים, שיחים עציים או עצים קטנים. העלים מסורגים (עלה אחד בכל מפרק), פשוטים, ובעלי שפה משוננת או שהם בעלי אונות. הפרחים גדולים, בולטים וצורתם דמוית-פעמון, ולהם חמישה עלי כותרת, שצבעם הוא אדום, לבן, ורוד, סגול או צהוב. רוחבם נע בין ארבעה ל-15 סנטימטרים. פירותיו של ההיביסקוס הם הלקטים יבשים בעלי חמש אונות, המכילים מספר זרעים בכל אונה. הזרעים משוחררים כאשר ההלקט נפתח עת הוא מגיע לבגרות.

היביסקוסים רבים מגודלים לשם ניצול פרחיהם הראוותניים, ואחרים משמשים לשיחי-נוי. ההיביסקוס הסורי הוא הפרח הרשמי של קוריאה הדרומית, בעוד ההיביסקוס הסיני משמש כפרחה הרשמי של מלזיה. גם פרחה של מדינת הוואי הוא מין מהסוג היביסקוס.

יערה יפנית

יערה יפנית היא צמח נוי מטפס הנפוץ בישראל. ליערה היפנית עלים מוארכים בעלי חוד בקצה. היערה היפנית גדלה באופן טבעי במזרח אסיה, בין השאר ביפן, בקוריאה, בסין ובטאיוון והגיעה לחדירה רבה בדרום אמריקה. הצמח מטפס, התופס מרחב רב, ופריחתו הבולטת והריחנית בחודשי האביב והקיץ. גם בחודשי הסתיו והחורף הוא שומר על צבע ירוק ועליו אינם נושרים. הוא נחשב למטפס מבוקש בגינות ציבוריות, שכן אין לו דרישות גבוהות להשקיה ולקרקע נוחה.

ליערה קצב צמיחה מהיר. יש לה כושר פיתול, בדומה לעלי הגפן. היא עשויה להגיע לגובה עד 10 מטר. העלים הם צרים וקטנים: 3-8 ס"מ אורך 2-3 רוחב. הפרח נחלק כמו לשון כפולה ובעל צבע לבן עם נטייה לצהוב. הפרי עגולי בצבע כחול כהה, בקוטר 5-8 ס"מ וכולל גרעינים בודדים. היערה היפנית נחשבת לצמח פולשני במדינות ארגנטינה, ברזיל ומקסיקו. במדינות אילינוי ווירג'יניה שבארצות הברית יש הגבלות על גידולה. בנוסף, פיתוליה עלולים לגרום לחניקת עצים מסוימים. יש לה ערך רפואי ברפואה הסינית המסורתית.

לנטנה ססגונית

לנְטָנָה סַסְגּוֹנִית היא שיח ירוק עד ממשפחת הוורבניים שמוצאו במרכז ודרום אמריקה הטרופית. לארץ הובא כצמח נוי, כנראה באמצע המאה ה-20, אך הוא התפשט כפליט תרבות ונמצא כיום ברשימות צמחים פולשניים של המשרד להגנת הסביבה.

לצמח עלים פשוטים מסורגים, בעלי שפה משוננת. הפריחה בתפרחת ססגונית, כשם המין, בגווני אדום-כתום-צהוב; פורח בארץ בחדשים אפריל עד אוקטובר. הפירות באשכול הדומה בצורתו לפירות הפטל, ירוקים בתחילה ושחורים בהבשלתם. הפירות הירוקים מכילים רעל בשם לנטנין אשר מתפרק בעת הבשלת הפרי.

הצמח מוכרז פולשני, בנוסף לארץ, גם באיים באוקיינוס השקט, אוסטרליה, ניו זילנד, סין, דרום-מזרח אסיה, מערב אפריקה, קניה, מדגסקר, איים באוקיינוס ההודי, הודו, דרום אפריקה, זמביה, זימבבווה וטורקיה.

הרדוף הנחלים

הַרְדּוּף הַנְּחָלִים (שם מדעי: Nerium oleander) הוא מין יחיד בסוג הרדוף ממשפחת ההרדופיים - עשבים, שיחים או עצים ירוקי-עד, בעלי מוהל חלבי. גבעוליהם ופירותיהם רעילים, וגובהם הוא בין 1.5 ל-4 מטרים.
צמח מכיל אלקלואידים המשפיעים קשות על הלב ומשמשים ברפואה כמאיצי לב. ברפואה המודרנית הצליחו לבודד את המרכיב הפעיל ברעל - גליקוציד הקרוי אולנדרין - ועושים בו שימוש דווקא להסדרת פעילות הלב.
באפריקה משמשים העלים לתרופה נגד מחלת הנפילה, אצל יהודי תימן השרו את הפרחים בשמן לטפל בכאבי רגלים, וקטורת עלים נגד כאב ראש. הרמב"ם מציין את ההרדוף המבושל בשמן זית להכנת פתילות לטיפול בטחורים. בצפון אפריקה מכירים בו כמעודד הפלות, מפעיל את שריר הרחם כדי לגרום להוצאת ולדות מתים. עלים כתושים משמשים להרגעת גירויים בעור, בתמיסה משמשים כתרופה לנשירת שיער ולטיפול בעגבת. מיצוי בגרגור משמש לחיזוק השיניים והחניכיים וכטיפות אף. מיצוי מהפרחים משמש להורדת חום.

למרות צבעו הלבן שימש הרדוף הנחלים ב"קבלה מעשית" דווקא כחומר במרקחת המיועדת להפרדה בין בני זוג בעיקר בכתבי יד מצפון אפריקה.

בעת האחרונה נתגלו בצמח חומרים המעכבים חלוקת תאים, יש בכך הסבר לאפשרויות ריפוי של גידולי עור, יבלות ואף גידולים סרטניים.

בקליפה הטחונה השתמשו להשמדת מכרסמים מזיקים ואף להרעלת בני אדם. הצמח רעיל לבעלי-חיים שונים, סימני הרעלה עשויים להופיע בתוך שעות ספורות וידועים מקרי מוות מקץ יום. מכונה באיטליה, למשל, "קוטל  חמורים", בסעודיה משתמשים בו להרעלת דגים, באפריקה למשיחת ראשי חיצים ובצרפת להרחקת טפילים מעור הבהמה.

הערבים בישראל נוהגים להשתמש בו לקרוי גגות הבתים, להרחקת מזיקים מהתקרה. ואף נוהגים לשים מענפיו בין שקי החיטה לשומרה מפני מזיקים. ישנן ידיעות שמזון אשר בושל על אש של ענפי הרדוף הורעל, ואף מים שנאספו לשתייה ממקור השכן להרדוף גרמו לכאבי מעיים ולסיבוכים בלב ובנשימה.

אלמון הודי

פלומריה ריחנית- פיטנה