דמיון, מציאות ואנחנו

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"

 פסוק מהחלק השלישי של קריאת שמע, אשר יהודים שומרי תורה ומצוות קוראים פעמיים בכל יום.

הכוונה הפשוטה היא לא להתפתות ולהימנע מללכת אחרי כסף, כוח, כבוד או כל דבר אחר שבדרך כלל אנחנו כבני אדם בשר ודם נמשכים אחרים מטבענו. הדברים הגשמים בעולם שבו אנו חיים.

אך אם מביטים היטב על הפסוק שמים לב שלא מוזכר שם כלל דבר שהוא שם בחוץ בעולם - אלא רק דברים פנימיים אצלנו: הלב שלנו כביטוי לכלי מחשבה ודמיון והראיה, העיניים שלנו,  כביטוי לחושים. 

יתכן ומה שמחבר הפסוק מנסה להגיד לנו שלמעשה אין אנו "תרים" או "זונים" אחרי הדברים הגשמים והמוחשים בעולם. לא אחרי כסף ולא אחרי כבוד. לא אחרי כוח ולא אחרי מעמד. אנחנו תרים וזונים אחרי הדמיונות שלנו כפי שהם מתגבשים ב"לב" שלנו אחרי שהוא ניזון מהחושים שלנו. למעשה כל הדברים החיצונים שכביכול אנו רודפים אחריהם הם אדישים וחסרי משמעות לולא החושים האנושים שקולטים אותם והדמיון שנותן להם משמעות. 

מצד אחד זה הוא דבר נפלא - אנחנו כבני אנוש נותנים משמעות ליקום מסביבנו. אלמלא בני האדם - לא היה דבר יפה או מכוער. לא היה טוב ולא רע. לא היו צבעים ולא היו קולות. 

אך מצד שני, אותו כוח עצום, עלול לגרום לנו להתבלבל ולא להבחין בין אמת לשקר (כנגד טוב ורע) ולגרום לנו לתור אחרי דמיוננו וחושינו לשווא.

ולא זו בלבד - אלא אנו מוסיפים חטא על פשע ומאשימים את העולם הגשמי והאלמנטים הגשמים שבו,  בכך שאנו מתפתים ונגררים אחריהם. 

אדם וחוה בגן העדן - 

מאת Rembrandt - נוצר על ידי מעלה היצירה, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1219382