הומניזם מאותגר

ב1882 ניטשה הוציא לאור את הספר שלו "המדע העליז" – אולי אחד הספרים המשפיעים והחשובים שלו. ספר פילוסופי עבה, מעל 400 עמודים, שבו הוא נוגע בכל העצבים החשופים של התרבות המערבית. בין 400 העמודים הללו יש קטע שאני אוהב במיוחד שנקרא "משל האיש המשוגע" – אני רוצה לקרוא לכם אותו עכשיו.

האם לא שמעתם על המשוגע ההוא, שבוקר בהיר אחר הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים!" - מאחר שבאותה שעה דווקא נאספו שם רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחר מהם. ואולי תעה בדרך כילד? שאל אחר. [...] "היכן נעלם אלוהים" קרא המשוגע, "אני אגיד לכם היכן. אנחנו הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו! אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? האין אנו צונחים מטה מטה ואחורה והצידה ולפנים - לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן - עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהרים?..."

קטע מאוד חזק, הפעם הראשונה שקראתי את זה הייתי צריך כמה דקות כדי להירגע.

בקטע הזה ניטשה מתריע על הטראנזישן בין שני עולמות, בין עולם האמוני לעולם האתאיסטי והסכנות שמעבר כזה עלול ליצור. הוא תיאר את הכנסיות כמצבות בבית קברות של האל...

העולומות הללו באמת שונים ויש תהום בין שני תפיסות העולם ההללו. 

בעולם האמונה, האל הוא במרכז, הערכים והנורמות ניתנו על ידי האל, לצורך העניין תדמינו את 10 הדברות, כתוב שם מה אסור ומה מותר. האל הוא גם  היחיד שאני בתור בן אדם חייב לו משהו, אפילו היחסים בינינו נקבעים על פי החוקים שהוא קבע  - יש משפט שאנשים אוהבים לצטט "ואהבת לרעך כמוך" – אתם יודעים שאין משפט כזה בכל התורה, אפילו לא בתנ"ך... המפשט אמיתי הוא "ואהבת לרעך כמוכה – אני ה'" – לאהוב ולכבד את השני כי ככה אמר ה'.

מצד שני העולם האתאיסטי שלנו הוא הומניסטי – מלשון Human – האדם הוא במרכז. האדם הוא הקדוש – קדושת החיים. יש לו זכויות. יש לנו בתור הומניסטים, אמונה עמוקה שהאדם הוא משהו מיוחד ובגלל זה יש לו זכויות מיוחדות בשונה מהחיות. יש לבן אדם משהו יחודי שבזכותו מגיע לו זכויות כמו חופש, קיניין וכו'. לצורך העניין לפרות אין זכות לחופש או לקניין – כלומר האדם הוא מיוחד. פרה נולדת לו עגל – לוקחים לה אותה אחרי כמה ימים – לא עושים ככה לבם אדם, כי אנחנו מאמינים שהבן אדם הוא משהו מיוחד...

כמובן שכולנו גם מכירים את כל היתרונות של הגישה ההומניסטים – אנחנו חיים בתוך דמוקרטיה , חופש, חברה של עושר, יש לנו זמן לשבת פה ולשמוע הרצאות על ניטשה ופילוסופיה...

אבל הגישה הזאת נמצאת היום מול אתגר, אולי האתגר הכי גדול ומשמעותי מאז שהיא הפכה לזרם משמעותי בעולם המערבי האיזשהו מקום אחרי המהפכה הצרפתית .מי שמאתגר את הגישה הזאת היא לא העולם האמוני, ולא הדת, מי שמאתגר אותה זה דווקא המדע והמדענים. דווקא המדע שצמח על מצע שההומניזם יצר עבורו, היא זו שמכרסמת בה ופוגעת בעמודי התווך הכי עמוקים שלה.

את קופרניקוס אתם מכירים? שלום שלום כזה, בחור פולני, חי לפני 500 שנה בערך, הוא לימד אותנו שהשמם לא מסתובב סביבנו, ושאנחנו לא נמצאים ממש במרכז היקום . אנחנו באיזה שהו מקום בקצה הגלקסיה שלנו, שהוא אחד ממיליארדים של גלקסיות בסוף היקום ימינה... נדל"ן לא ממש משהו בכלל.  

דרך אגב, אתם מכירים את התמונה הזאת? רמז - זה צילום כדור הארץ – הנה אנחנו כאן הנקודה הקטנה - לפחות כדור הארץ שלנו כפי Voyager 1 צילם אתנו אחרי בערך ממרחק של 6 מיליארד קילומטר של טיסה בחלל.  כול האנשים שחיו אי פעם, כל החלומות שלהם, השמחות, הכעסים הכל על הנקודה הקטנה הזאת....

את צארלס את בטח מכירים  - לא לא הצרלס הזה, דווקא זה עם הקופים, הוא לימד אותנו שאנחנו לא כל כך שונים מהחיות שחולקות איתנו את הכדור הקטן הזה – כולנו מאותו פס יצור... כלומר אנחנו לא שונים ממש מהפרה ועגל... לפני 3000 שנה בערך אמר קוהלת " מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל" – אין באמת יתרון לאדם על הבהמה..

עכשיו אני אגלה לכם סוד אם תשאלו פיזיקאי, לא צריך שיהיה גאון כמו קופרניקוס – הוא יגיד לכם שלא רק שאנחנו לא שונים מהחיות סביבנו, אנחנו גם לא שונים מהכסאות שאנחנו יושבים עליהם או מהנעלים שאנחנו נועלים והחול שאנחנו דורכים עליו ... – אנחנו רק סידור שונה של אטומים – זה הכול –. אין לנו שום דבר מיוחד.

אברהם אבנו לפני 3500 שנה "ואנכי עפר ואפר" –

מה משמעות של הסיפורים שסיפרתי לכם עד עכשיו? לפי הטענות ההלו לפחות ברמה הפילוסופית אין באמת מהשהוא מיוחד בבן אדם. ואם אין בו משהו מיוחד, אז יכול להיות שהיסודות של ההומניזם שמאמינה ביחודיות של האדם לא כל כך יציבים...

עכשיו המסקנה הזאת יכולה להוביל מקום מאוד ניהליסיטי – אין ערכים, הכל סתם או כמו שקובלת אמר קוהלת, הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.

אבל יש גם זווית אחרת , יותר עמוקה. וזה לא משנה אם אתם מאמינים או אתאיסטים

תדמינו שאתם יושבים מול שולחן ועליו מונח עט , ודף נייר – הנייר ריק. לא כתוב עליו שום דבר. אף אחד לא משגיח עליכם , אף אחד לא מפקח עליכם, אף אחד לא מכון את היד שלכם.  אתם היחדים שיש לכם את הזכות לכתוב מה שאתם רוצים על הדף הזה. אנחנו נמצאים בתקופה, שאנחנו יכולים לחבר ולקבוע עבור עצמנו את נורמות והערכים שיעשו את החיים של כולנו יותר טובים – אף אחד לא כופה עלינו וזה רק האחראיות שלנו. אף אידיאולוגיה לא יעשה את זה בשבילנו.

שכתבתי את ההרצאה הזאת לא הייתי בטוח ביני לבין עצמי אם זה זכות או חובה עבורנו לבחור ולהחליט מה הם הערכים שאנחנו רוצים לחיות על פיהם. האם אני יכול להיות פסיבי ולחכות שמשהו אחר יקבע אותם בשבילי או שזה ממש חובה...

תשובה אפרשית לשאלה הזאת, מצאתי דווקא בפרשת השבוע שקראו בבתי הכנסת בשבת. בין הדברים האחרונים שמשה אומר  לפני מותו לעם ישראל, ממש ךפני שהוא נפרד מהם, יש פסוק מאוד חזק – נקראה אותו ביחד.

"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ."

כלומר הוא דורש מהם לבחור בחיים. אף אחד לא יבחר במקומם. זה היה נכון לפני 3500 שנה וזה נכון גם היום זו האחראיות והחובה של כל אחד מאיתנו לבחור באפון אישי ובתור קהילה - לבחור בחיים ובטוב.-

תודה