שאלות ותשובות בפילוסופיה של המוסר - חלק א'

שאלה 1

מה תורמת דילמת האסיר להבנת התהליכים שמובילים, לפי הובס, את בני האדם לחתום

על אמנה חברתית?

דילמת האסיר מנסה להתמודד עם קושי שקיים בתיאוריה של הובס כאשר מנסים לבחון מדוע על בני האדם שחתמו על האמנה לקימה בפועל ולא להתחמק מקיומה.

ראשית נסביר בקצרה מה היא דילמת האסיר (לא הייתי בטוח אם הסבר זה נחוץ – את יכולה לדלג לסוף הקטע עם הגופן   italic אם אין צורך בהסבר) בפני שני אסירים שחשודים בפשע מסוים ומוחזקים בהפרדה, מונחים הצעות להודות ולהפליל את השותף השני לפשע ובכך לזכות לשחרור מידי בעוד שהשותף אם הוא לא יודה יקבל את מלוא (לצורך הדוגמא 10 שנים בכלא) העונש. אם שני הצדדים יודו ויפלילו איש את רעהו, שניהם יקבלו את מרבית העונש (לצורך הדוגמא  5 שנים בכלא). ואם איש מהם לא יודה שניהם יצאו אם עונש מינימאלי (לצורך הדוגמא 1 שנה בכלא).

פושע א

  

	לא מודה	מודה
לא מודה	1 1	0 10
מודה	10 0	5 5

פושע ב

  

מכיוון ששני הצדדים רציונליים (מחפשים  את העונש המינימאלי) וכל אחד חייב להניח שהצד השני חכם לפחות כמוהו אזי האפשרות הטובה עבורם יהיה לא להודות ובכל לוותר על רווח מסוים (שנה בכלא).

כעת נחזור לתיאוריה של הובס – גם הוא מניח כי בני אדם יכולים להיות רציונאליים לפחות פעם אחד כדי להבין שאם כל אחד יוותר על מקצת מטובתו תצמח לו תועלת רבה יותר בסופו של דבר. ולכן על בסיס התובנה הזאת לנהל משא ומתן ולקבל על עצמם את נאמנה כאשר המוטיבציה שלהם למלא אחר האמנה היא הרציונאליזם שתיארנו בדילמת האסיר: כל אחד חייב לוותר במידה מסוימת ולכבד את האמנה במידה שהצד השני מכבד אותה  כי אחרת, בהנחה שגם האחרים חכמים כמוני, אזי האלטרנטיבה תהיה יותר גרועה מכוון שגם הם יפרו את האמנה ושוב נחזור למצב הטבעי - מלחמה של הכול בכול – מצב רע לכולם, כולל לעצמי.

[[ את הכשלים של התיאור לעיל אנו רואים בחיי היום יום –  ההנחה שאנשים רציונליים אינה עומדת במבחן המציאות - התאווה לכסף וממון גורמת לאנשים לגנוב (להפר את האמנה) למרות שהם יודעים שאם כולם יעשו כן אז גם להם יהיה רע יותר.]]

שאלה 2 להלן ציטוט מתוך ספרו של יום, מחקר בדבר עקרוני המוסר: "כאן לפנינו הנחה ברורה. היא אומרת שהמוסריות נקבעת על-ידי הרגש. היא מגדרת את המידה הטובה כפעולה או תכונה רוחנית, המעוררת בצופה את ההרגשה הנעימה של שבח; ואת המידה הרעה – כהיפוכה." א. הסבירו: מדוע ההגדרות המוצגות בציטוט לעיל מהוות ביטוי לעמדה סובייקטיביסטית ביחס למוסר? ב. טענה נוספת של יום היא, שאצל רוב בני-האדם הרגש השליט הוא זה של אהבת הבריות. כיצד משפיעה טענה זו על סיווג השקפתו של יום בתור עמדה סובייקטיביסטית?

א. ראשית נגדיר מה היא סובייקטיביזם מוסרי. (שוב – את יכולה לדלג אם זה לא רלוונטי) תיאוריה זו טוענת כי:

1. המשפטים המוסריים של כל אדם מבטאים את עמדותיו בלבד.
2. לא ניתן לבסס או להוכיח את משפטי המוסר והם עניין לדעתו האישית של כל אדם.
3. משפטי המוסר אינם משקפים מציאות כלשהי משום שאין עובדות מוסריות וערכים אינם עובדות.
4. אי אפשר להגדיר מוסר באמת ושקר.

בתמצית – המוסר קיים ומוגדר בנפש של כל אדם ואדם בצורה אינדיבידואלית ואינו קיים במציאות מחוץ לתודעה של בני האדם ולכם לא חלים עליהם אמות מידה מדעים של אמת או שקר.  אין מוסר אבסולוטי משותף בין כל האנושות.

לצורך העניין ניתן לומר שעל עובדות מתמטיות שני אנשים חייבים להסכים (אם שניהם רציונליים) – אפילו חיזר יהיה חייב להסכים להוכחה מתמטית. אבל על קביעה מוסרית לא ניתן כלל להתווכח כי קביעה סובייקטיבית שאי אפשר להסיק אותה מנתונים אובייקטיביים.

כעת לדברי יום: ראשית יום טוען כי המוסריות היא מושג שנקבע על ידי הרגש. רגש זה דבר סובייקטיבי אינדיבידואלי (אני הוא זה שכועס, שמח או עצוב. אותה המציאות יכלה להשפיע על מישהו אחר בצורה אחרת לגמרי). לכן אם המוסר נגזר ממנה אזי גם היא סובייקטיבית. שנית הוא טוען כי המידה הטובה היא פעולה אשר מעוררת אצל הצופה  הרגשה נעימה. כלומר לא מדובר על משהו בעולם מחוץ לנפש של

הצופה ואך ורק הצופה הנ"ל יכול להרגיש את הרגש הספציפי הזה ולכן זו הוא תכונה סובייקטיבית. יתרה מזו מה שמעורר אצל צופה א הרגשה נעימה לא בהכרח יעורר בצופה ב את אותה ההרגשה. כלומר שוב תכונה סובייקטיבית.

ב. טיעון זה מנוגד להשקפה הסובייקטיבית שיום מציג, בכך שיש כאן תכונה מסוימת שהיא פן-אנושית: כל בני האדם חולקים אותה. כלומר לפחות ברמה של המין האנושי היא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. כל בני אנוש מחשיבים את אהבת הבריות כפעולה או תכונה נפשית אשר מעוררת אצלם הרגשה נעימה של שבח.  לדוגמא אם שני בני אדם רואים פעולה מסוימת במציאות, לפחות בהקשר של אהבת הבריות: 1) יהיה אפשר להגיע להסכמה בדבר מוסריות הפעולה לאחר שהגיעו להסכמה על העובדות 2) יהיה אפשר לקטלג כל פעולה בצורה אובייקטיבית לטוב ורע על בסיס הקנה המידה הזה.

[[ אפשר לישב את הסתירה הזאת בכך שניטען כי אומנם כל בני האדם חולקים את התכונה הזאת אך היא מתבטאת אצל כל אחד בעוצמה שונה.]]