שאלות ותשובות: מדקארט עד יום - חלק ד' (ברקלי)

שאלה 1

מהם הקשרים בין תורת ברקלי לבין תורת הייצוג של לוק? פרט ונמק.

אולי אחת מנקודות המוצא העיקריות לתורתו הפילוסופית של ברקלי הייתה ביקורתו על השקפה הפילוסופית של ג'ון לוק, בפרט על המימד הייצוגי של ההכרה האנושית ומציאות העולם.  ראשית נסביר בקצרה מה היא תורת הייצוג.

תורת הייצוג על קצה המזלג

תורת הייצוג אמורה להסביר כיצד מתרחשת תפיסת החושים. על פי תאוריה זו, אין אנו תופסים ישירות אלא את האידאות המייצגות את המושאים החומרים.אידאות אלה מתקיימות בתוכנו, בנפשנו.  כלומר אין לנו תפיסה ישירה של עולם החומרי. עיון מעמיק בתפיסה זו מביאה אותנו למסקנה כי מאחר שאין אנו תופסים לעולם את המתרחש והקיים בעולם "האמיתי",  אין אנו מסוגלים כלל לבחון ישירות ובצורה בלתי אמצעית, את האמת על טיבם של מושאים חומרים אלו. כלומר לא נוכל לדעת אם האידאות שאנו תופסים באמת מייצגות את המושאים כפי שאנו משערים שהם עושים. תמיד יהיה לנו את חושים כמתווך. מחסום שמקובל לכנות "פרגוד התפיסה".

העולם וההכרה על פי לוק וברקלי

העולם של לןק מורכבת משלוש סוגים של ישויות:

- האל או שכל אין סופי אחד

- שכלים סופיים רבים (האניים)

- מושאים חומרים המצויים בחלל ונמשכים לאורך זמן.

ברקלי פירש את תורתו של לוק מפרספקטיבה "ייצוגית". פירוש זה הקשה מאוד על קבלת הסוג השלישי של הישים כפי טען לוק: המושאים החומרים הנמצאים בחלל מחוץ לרוחנו.

איכות ראשונית מול איכות משנית

כאמפריציסט, הוא לא יכל לקבל עובדות שלא ניתן ללימוד מניסוי. וכפי שהסברנו לעיל הבעיה העיקרית של הגישה הייצוגית היא כי אין אפשרות לבחון בצורה ישירה את מושאים החומרים. כתוצאה מכך ברקלי השמיט לחלוטין את הסוג השלישי של הישים ולמעשה כפר בהימצאותם האובייקטיבית של שישים חומרים ובעולם שמחוץ לנפש. גישה זו מכונה אידאליזם  - הדברים המכונים בפינו כמושאים חומרים אינם אלא אוסף של אידאות. כלומר בניגוד ללוק הוא טען כי גם האיכויות הראשוניות שלוק טען כי הן נמצאות במושא עצמו,  אינם שונים מאיכויות המשניות(שגם על פי לוק הן נוצרות בנפשנו)  ולשניהם דין אחד - שניהם צריכים להיות מוגדרים כאידאות.

מקור מול העתק

הדברים שנאמרו לעיל למעשה משמיטים את הקרקע מתחת לטענה כי האידאות אמורות להוות העתק ברמה כזאת או אחרת של המושא החומר. אם גם האיכויות הראשוניות הן רק אידאה - ואם אין אנו תופסים ישירות אלא רק אידאות , אז מי ערב לנו כי האידאה היא באמת העתק של המושא החומרי?

סיבה -תולדה

מלבד ההבחנה בין האיכויות הראשוניות למשניות, ברקלי מבקר את לוק גם בהיבט היחס סיבה -תולדה שמתקבלת מתוך תורת הייצוג. יחס זה טוען כי כל אידאה יש לה סיבה - וסיבה זו היא המושא החומרי (גם אם נניח שהאידאות כלל אינן דומות למושאים החומרים). גם כאן חוסר היכולת שלנו לבחון את הסיבה (המושא החומרי) בצורה ישירה עומדת לנו לרועץ - איך אנו יכולים לטעון כי A הוא סיבה של B אם אני כלל לא יכול לבחון ישירות את A שלא דרך B? יתרה מזו - גם אם נניח שלוק צודק וקימת סיבתיות כזו - אין הוא מסביר איך מתרחשת האינטראקציה בין העולם החומרי לעולם הנפשי.

לסיכום ברקלי רואה את התורה של לוק כלא כאמפיריציסטי "מספיק". התורה הייצוגית של לוק מכילות מספר נקודות, שעל פי לוק חורגות מעבר לגבולות שאמפיריציסת עקבי יכול להרשות .

שאלה 2

כתוב על תפקיד האלוהים בתורת ברקלי

לפני שנתייחס לתפקיד האל בתורתו של ברקלי כדי לציין כי ברקלי היה כוהן דת אניגליקני ואף הגיע למשרה בשירות הכנסייה. כלומר - באופן אולי הגדרתי, הוא לא יכל שלא להתייחס לאל כגורם משמעותי בתורה בפילוסופית שלו.

נבין את תפקיד האל במשנתו הפילוסופית, בעזרת הוכחותיו לקיימו של האל.

הוכחת קיום האל על בסיס רציפות המושאים

אחד היסודות המרכזים ביותר בתורתו של ברקלי היא האידאליזם שלו - מושא אינו קיים אם איש לא תופס אותו. (כאשר איש לא רואה / תופס  את הבית שלי - הוא לא קיים). אולם, החוויה היום יומית שלנו סותרת את הרעיון הזה.כיצד נסביר את הרציפות של המושאים לאורך זמן ובין אנשים שונים, אם הם כאלו סוביקטיבים וכל הזמן נעלמים ומופיעים מחדש?

ברקלי פותר את הבעיה הזאת בכך שהוא טוען (עקרונות דעת האשם - סעיף 6) כי כאשר המושאים אינם נתפסים על ידיי משהו, אזי הם נתפסים ו"מתמידים בקיום ברוחה של נשמה נצחית כלשהי" - דהיינו האל.  

לסיכום תפקיד האל על פי ההוכחה זו היא לקיים את העולם בכך שהוא תופס אותו (את העולם) כאשר אף אחד אחר אינו תופס אותו.  

[[הערה - נראה כי כאן ברקלי נותן תפקיד פסיבי לאל - הוא צריך לתפוס את המושא ברוחו האין סופי כדי שיהיה קיים. אני מבין את הפעולה "תפיסה" כפעולה פסיבית יחסית. יתרה מזו, גם הנפשות האחרות - בני אדם לצורך העניין, יכולות לעשות את אותו הדבר. כלומר הוא די מוריד את האל במקרה הזה לפחות לדרגת אדם]]

הוכחת קיום האל על בסיס סבילות התחושה

כאן תפקיד האל הוא יותר אקטיבי - הוא הבורא המתמיד של העולם (ע"פ האידאליזם - האידאות).

הוכחה זו מורכבת ממספר שלבים:

- אידאות תחושה עולות בי (לרוב) שלא מרצוני: אם אני אגע במשהו חם אז אני ארגיש חום, אם ארצה ואם לא. יתרה מזו יש סדר וחוקיות בין האידאות התחושתיות (וזאת בניגוד לדימיון או חלום).

- לכל דבר יש סיבה:  לכן גם לאידאות הבלתי רצוניות שלי יש סיבה.

- לאידאות אין כוח סיבתי רק ישים התופסים יכולים להיות סיבות: הן לא יכולות לגרום לאידאה אחרת (אידאת האש לא יכלו לגרום לאידה של כאב לצורך העניין, האש הוא סימן לכך לחום) וזאת משום שהאידאות הן רק דימויים העולים בשכלנו.  

- אין עצמים חומרים: הנחה זו עולה מן האידיאליזם של ברקלי.

מצירוף הטענות לעיל נובע מכך שאם אני לא הסיבה לאידאות שלי (ההנחה הראשונה) ואידאות לא גורמות לאידאות אחרות,אזי ישנה רוח אחרת שהיא אחראית להמצאות האידאות בנשמה שלי. ברקלי מיחס את התפקיד הזה לאל. כלומר האל הוא מקור האידאות בנפשי.

יתרה מזו, תפקיד האל הוא לא רק לברוא את האידאות אלא גם "לשדר" אותם לנפשנו בסדרמסוים שאנו תופסים אותו כמסודר על פי חוקים מסוימים (סיבתיות). וזאת שלמעשה, אין סיבתיות בעולם (בין האידאות) אלא רק סין (האש) ומסומן (החום).

לסיכום,על פי הוכחה זו, תפקיד האל הוא להיות מקור כל האידאות ובכך ליצור את העולם בצור מתמדת. (כי העולם החיצוני כפי שאנו תופסים אותו מחושינו, הוא לא יותר מאשר אידאות).

אם מצרפים את שתי ההוכחות, מתקבל כי ברקלי הסיק מסבילות החושים את מציאות האל כבורא מתמיד, וממציאות האל הוא מסיק את רציפות המושאים - בכך שאל תופס אותם כל הזמן.