שאלות ותשובות בפילוסופיה של המוסר - חלק ו'

שאלה 1

לפי מקי: מהי 'אובייקטיפיקציה של ערכי המוסר'? מהם ההסברים העיקריים לתהליכי

האובייקטיפיקציה?

מקי כופר במציאות אובייקטיבית של ערכים (הוא למעשה אנטי-ריאליסט)וטוען כי ערכים לא היו ולא נבראו.הטיעון שהוא מביא לטובת הטיעון שלו הוא "הטיעון על סמך המוזרות"   אשר מבקש להראות כי אילו ערכים היו קיימים הם היו ישים מסוג מוזר ביותר עד שהיה נוח יותר להכחיש את קיומם. טיעון זה מבוסס על מספר נימוקים שנמנה אותם בקצרה: העובדה המסתורית שלערכים יש כוח מניע פנימי (בניגוד לכל סוג אחר של ידיעה), התלות שלהם בתרבות ובמנהגי מקום, הקושי ההכרתי בערכים אלו תוך ביקורת על מור וניסיון שלו להסביר את ההכרה האנושים במושגים כמו טוב דרך אינטואיציה, ,לקשר (סמיכות) המסתורי בין עובדות מוסריות לעובדות א-מוסריות (כיצד עובדות מובילות בצורה לוגית לערכים) ולבסוף האפשרות להסביר את האובייקטיביות המדומה בעזרת תהליך האובייקטיפיקציה של ערכי המוסר ובכך לתת הסבר לעובדה שבני אדם כן "מרגישים" ומתבטאים כאילו שישנם ערכים אובייקטיביים.

תהליך האובייקטיפיקציה הוא תהליך טבעי שבו בני אדם הופכים קביעות ערכיות למושאים או לתכונות של מושאים ואירועים, בעיקר במה שקשור לזכויות וחובות. לדוגמא אנו טוענים שבני אדם זכאים לאושר. מכאן ניתן להסיק שיש זכות אובייקטיבית שנקראת זכות לאושר ואמרים שלכל בני האדם יש את הזכות הזאת. מקי מבקר את התהליך הזה. בעזרת  האובייקטיפיקציה מקי מסביר מדוע למרות שאין ערכים במציאות אנשים מתעקשים להאמין שישנם ערכים.

ישנם שני דפוסים יקרים לתהליך האובייקטיפיקציה. ראשית דפוסי ההתנהגות שנקבעו על ידי החברה וכורח החברתי גורמים לערכים לעבור תהליך של האובייקטיפיקציה עם הזמן. בנוסף הצורך לניתוב היחסים הבין אישים בעזרת המוסר, והגברת כוחם של הערכים בעזרת הגדרתם כאובייקטיבי גם מגבירה ומעודדת את תהליך האובייקטיפיקציה. כלומר החברה שאנו חיים בה דפוסי ההתנהגות שהחברה מצפה מאיתנו הופכים ערכים לאובייקטיביים.

הדרך השנייה להסביר את תהליך האובייקטיפיקציה היא הסתכלות על הערכים כמערכת חוקים שהמחוקק יצא ממנה – כאשר המחוקק יכול להיות מדינה או ציווי אלוהי. האובייקטיביות כביכול של ערכי המוסר מקורה בהתמדה של האמונה שמקור הערכים הוא האלוהים רק שהוצאנו אותו מהתמונה אבל אנו עדיין מאמינים באובייקטיביות של הערכים עצמם. האמונה באל הביא לכך שהערכים שכביכול נבעו ממנו הפכו להיות אובייקטיביים.  

שאלה 2

עמדו על היסודות המטא-אתיים בתורתו של אריסטו. במהלך התשובה, התייחסו לשאלות הבאות: האם אריסטו הוא ריאליסט או אנטי-ריאליסט, נטורליסט או נונטורליסט, קוגניטיביסט או נונקוגניטיביסט

ראשית נסקור בקצרה את החלקים הרלוונטיים בתורתו של אריסטו.

תורתו של אריסו מציגה גישה טלאולוגית אשר רואה ומחפשת תכלית בכל דבר בכלל ובמעשים של בני אדם תבוניים ובקיומם בפרט. כלומר למעשים שלנו צריכים להיות תכלית סופית שכל מעשינו צריכים לקרב אותנו לתכלית הזאת. אריסטו רואה את התכלית הזאת כטוב העליון או האושר. כאשר אושר מתאפיין בשלמות ומלאות כלומר אין הוא משמש כאמצעי ומספק את כל מה שבן אדם צריך.

תוך כדי בחינה מעין עובדות פסיכולוגית (טבעיות) של הבן אדם , אריסטו מגיע למסקנה שהאדם שמתבדל מיצורים אחרים בעיקר בזכות כושר המחשבה שלו, צריך לעסוק במחשבה ותבונה כדי להגיע לאושר. הוא מבחין בין מחשבה עיונית למחשבה מעשית וטוען כי התכלית העליונה הינה המחשבה העיונית – מחשבה לשם החשיבה.  העיסוק במחשבה ותבונה מוביל את האדם ל"סגולה הטובה" – דרך האמצע בכל מעשי האדם. ניתן לסווג את תורתו של אריסטו כתורה אגואיסטית אשר המטרה שלה היא האושר הפרטי של האדם. אריסטו נכשל בכשל הנטורליסטי (על פי יום ומור) כאשר הוא מסתכל על טבע האדם ומכאן מסיק על מה ראוי לו לעשות.

כעת נעבור לניתוח מטא-אתי של תורתו של אריסטו:         

ריאליסט / אנטי ריאליסט:  האם ערכים קיימים בצורה בלתי תלויה במציאות? נראה שאריסטו הוא ריאליסט וזאת משום שהוא מצביע על הטוב העליון כמקור אובייקטיבי של ערך מוסרי עליון. הטוב העליון נקבע על ידי הרצון לחשוב ולהתקרב לאלים. אלים הם ישים קיימים ללא תות בבני אדם.

אולם ניתן גם להסתכל זה בצורה מעט שונה – כי הערך רצון להתקרב לאל קיים במיציאות אך הוא קיים ביחס לבני האדם (כמו צבעים) – כלומר הוא יוצא אצל האדם את הרצון להתקרב אל האל. כלומר לולי היו בני אדם (יצורים תבוניים) היחס הזה לא היה בא לידי ביטוי [אולי זה הסיבה למה האלים יצרו את בני האדם – ליצור יצורים שיעבדו וירצו להתקרב אליהם. אני חושב שקראתי על תיאוריות דומות אצל האינדיאנים באמריקה – הם מאמינים כי יש יחס גומלין בין האל לאדם כאשר התפילות של האדם הם אשר מקיימים את האלים]

נטורליסט או נונ-נטורליסט:   האם אפשר להסביר את ערכי המוסר בעזרת כלים מדעי – קרי לוגים?  

מצד אחד אריסטו קושר בין האושר (הטוב העליון, תכלית השאיפות) לבין האלים. אני מניח שהאלים הם מעל הטבע ולכן גם השאיפה אליהם לא יכולה להיות מוסברת בעזרת כלים מדעים. אך מצד שני אריסטו מגיע למסקנה כי התכלית האדם הוא מחשבה תבונית תוך כדי הסתכלות על הטבע של האדם. גם הסגולה הטובה ומידת האמצע, מגיעים אליהם תוך כדי עיון ומחשבה. אני נוטה לסוג את אריסטו כנטורליסט – וזאת משום שכנראה הוא כן האמין כי האלים הם חלק אינטגראלי מהטבע ומהקיום היום יומי של  בני האדם.

קוגניטיביסט או נונ-קוגניטיביסט: האם הערכים הם עמדה הכרתית כלפי העולם בעלי ערך אמת או שקר?  מתוך הניתוח לעיל נראה כי אריסטו הוא קוגניטיביסט: הערכים הם קיימים במציאות וניתן להסביר אותם בכלים "מדעים", ולכן יכול להיות לנו כלפיהם עמדה הכרתית בעל ערך אמת או שקר. גם אם נסתכל על תיאורית הסגולה הטובה דרך האמצע של אריסטו עדיין נוכל לסווג ערכים על פי ערכי אמת או שקר על פי סולם הערכים האובייקטיבי שנבנה מתוך מחשבה עיונית ומעשית (לכן הבסיס שלו צריך להיות לוגי) . כלומר נוכל להגיד על המשפט "X הוא טוב" אמת או שקר כאשר נבחן את זה מצול הסולם שאריסטו בנה לנו.