שאלות ותשובות בפילוסופיה של המוסר - חלק ב'

שאלה 1

הצביעו על הכשל הנטורליסטי בתפיסותיהם של אריסטו ומיל

כשל נטורליסטי היא כשל בגזירת משפטי מוסר ממשפטים על עובדות בעזרת הכלים הרציונלים שבהם מטפלים טיעונים עובדתיים . המילים אחרות לא נוכל להסתמך על תפיסתנו השכלית (כפי שהיא תופסת את העובדות בעולם- את המצוי) לצורך קביעת משפטים מוסרים (מה ראוי לעשות).

אריסטו נכשל בכשל הנטורליסטי בכל שהסתכל ובחן את הטבע של האדם (עובדות) ומכך הסיק מה ראוי ומה לא (מוסר). אריסטו ניתח את טבע האדם והגיע למסקנה כי האדם נבדל משאר הברואים בכוח המחשבה שלו (עובדה). הוא עוד טוען כי כל אחד מגיע לסיפוק והגשמה העצמית שלו כאשר הוא מבצע על הצד הטוב ביותר את מה שהוא נבדל בו מהאחרים. לכן ראוי לאדם להתעסק במחשב ובתבונה מעשית ועיונית וזה יביא אותו לאושרו. כאן יש כשל נטורליסטי מכיוון שהוא מהעובדה שבני אדם נבדלים בכל שהם חושבים למסקנה שראוי לבן אדם להתעסק במחשבה. בשלב שני אריסטו טוען כי התבונה המעשית מובילה את האדם לעבר הסגולות הטובות אשר מדריכות את האדם כיצד לפעול בחיי היום יום. אני חושב שגם כאן יש לפחות קצה של כשל נטורליסטי. אריסטו טוען כי על ידי המחשבה התבונית ניתן להגיע לסגולות הטובות אשר על פיהם ראוי לנהוג. אבל המחשבה היא פעולה רציונלית שיכולה להיות מיושמת על עובדות אזי אך היא קובעת מה ראוי ומה לא. לכן שוב פעם יש לנו כשל.

בהקשר למיל: מיל בטיעונו לטובת ההדוניזם האתי, מסתמך על הדוניזם הפסיכולוגי ובזה הוא מפעיל שיקול דעת מסוג שנאסר על ידי הכשל הנטורליסטי. הדוניזם פסיכולוגי הוא הנחה עובדתית על הטבע האנושי – העובדה שבני אדם מבחינת טבעם הפסיכולוגי (ובסופו של דבר פיסיולוגי) רוצים באושר שלהם ושואפים אליו (הדוניזם פסיכולוגי אגואיסטי). מן "העובדה" הפסיכולוגית הזאת מיל מסיק כי את ההדוניזם האתי – תורה שהיא ערכית ומוסרית וטוענת שמין הראוי שכל בן אדם ישאף לאושרו הפרטי.

שאלה 2 

להלן ציטוט מתוך אריסטו, האתיקה הניקומאכית:

"הסגולה הטובה היא, אפוא, תכונת אופי שטיבה לבחור, והשרויה באותו אמצע שאמצעי הוא

ביחס אלינו, והמוגדר לפי שיקול של הגיון, וכדרך שיגדירנו אדם נבון."

הסבירו את טיבן של סגולות האופי לפי אריסטו, לאור הנאמר בציטוט זה; הקפידו להתייחס לכל

אחד מהמאפיינים המוזכרים בציטוט.

[מבוסס על יחידה 3, עמ' 199 - 205 (הציטוט הוא בעמ' 199 , והוא חוזר שוב בעמ' 204 , וכן על שאר

חלקי הדיון על אריסטו]

ראשית הגדרה זו מבוססת על אחד הרעיונות המרכזים של אריסטו:  אדם מממש את עצמו כאדם אם וכאשר הוא משתמש בשיקול דעת תבוני הוא בן אדם חושב וזאת משום שהמחשבה היא-היא המבדילה את האדם משאר הברואים. שיקול דעת תבוני יוביל את האדם להתנהג לפי הסגולה הטובה אשר יגדיר אותו כבן אדם טוב. מצד אחד מגיעים לסגולה הטובה בעזרת המחשבה – אותה המחשבה שעושה אותנו מאושרים. ומצד שני הסגולה הטובה עושה אותנו אנשים טובים. כלומר איש מאושר הוא איש טוב.

מחשבה

סגולה טובה

מעשים טובים.

איש טוב

אושר

הגיון, שיקול דעת, מושא לחיקוי  

    

מאפיין נוסף של הסגולה הטובה היא הכוונת האדם בבחירה של סוג מסוים של מעשים: מידות אמצעיות. למרות שמגיעים למידת האמצע תוך התבוננות, הגיון ומחשבה עדיין המידה האמצעית היא במידה מסוימת ריגשת (תלויה בן אדם) וסובייקטיבית תלויה בשיקול דעת נכון ומאוזן של האדם והיא תלויה בעיתוי, באנשים הנוגעים בדבר, הדברים המושפעים, מטרתו של המעשה ואופן ביצועו.

לבסוף אריסטו טוען שכדי לדעת אילו מעשים הם מעשי צדק עלי לאמץ לעצמי דמות מופת (אדם צדיק)שאותה אחקה. לא בצורה חד פעמית אלא כאדם שרגיל במעשי צדק.